נפל דבר בישראל! בג"צ קבע כי בית הדין הרבני נעדר סמכות לדון במזונות בהעדר הסכמת הצדדים

פסק הדין עוסק בשאלה האם לבתי הדין הרבניים יש סמכות לדון במזונות ילדים במסגרת תביעת גירושין, כאשר המזונות נכרכים לתביעה זו.

עיקרי פסק הדין:

1. הרקע המשפטי

   • נקודת המוצא היא הלכת שרגאי (1969), שקבעה כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעות מזונות ילדים, גם אם נכרכו לתביעת הגירושין, אלא רק בתביעות השבה של הורה שהוציא הוצאות למזונות הילד.
   • בשנת 2019 בית המשפט העליון אישר את הלכת שרגאי וקבע כי היא תקפה גם כיום.

2. החלטות בתי הדין הרבניים

   • מספר החלטות של בתי דין רבניים קבעו כי הם מוסמכים לדון במזונות ילדים, תוך הסתמכות על פסיקת בית הדין הרבני הגדול שקבעה כי סמכות זו קיימת על בסיס מבחן "פרוצדורלי" ולא מהותי.
   • כתוצאה מכך, אבות חויבו בתשלום מזונות ילדים במסגרת החלטות בתי הדין הרבניים.

3. עתירות לבג"ץ

   • מספר אבות עתרו לבג"ץ בטענה שהחלטות בתי הדין הרבניים ניתנו בחוסר סמכות, שכן לפי הלכת שרגאי, לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון במזונות ילדים אלא אם יש הסכמת הצדדים.
   • היועצת המשפטית לממשלה תמכה בעמדת העותרים וקבעה כי בתי הדין חרגו מסמכותם.

4. הכרעת בג"ץ

   • בג"ץ קבע כי החלטות בתי הדין הרבניים ניתנו בחוסר סמכות ולכן הן בטלות.
   • הודגש כי אין אפשרות לכרוך תביעת מזונות ילדים לתביעת גירושין בבית הדין הרבני, וכי מזונות ילדים יידונו בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם יש הסכמה מפורשת של הצדדים.

סיכום והשלכות

• בג"ץ הבהיר באופן חד משמעי כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים כאשר מדובר בתביעת גירושין.
• החלטות בתי הדין הרבניים אשר דנו במזונות ילדים ללא הסכמה – בטלות.
• מזונות ילדים יידונו בבתי המשפט לענייני משפחה, אלא אם שני ההורים מסכימים להעביר את הדיון לבית הדין הרבני.